רש"י על ערכין ג׳

1 לאתויי נשים - שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם:

2 מזמנות לעצמן - שלש נשים וכן שלשה עבדים אבל אין שתי נשים או שני עבדים מצטרפין עם שני אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ובעבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים על נחלתנו:

3 איש איש - כי יהיה זב מבשרו וגו' ויקרא ט״ו:ב׳:

4 מכרת - דכרת דהאי קרא בנכנס טמא למקדש כתיב ומחייב ליה כרת ולהכי כתיב איש למעוטי קטן דלאו בר עונשין הוא אבל טמא הוא לטמא אוכלין ומשקין כגדול:

5 והצרוע - משמע צרוע אחרינא לרבות את האשה:

6 א"כ למה נאמר איש לענין שלמטה - דמשמע איש ולא אשה ולאו אטמא יטמאנו קאי דהתם אפי' אשה אלא אקרא דלמטה קאי דמשתעי בפריעה ופרימה:

7 הכל רואין והכל כשרים לראות חדא הוא ולא גבי הדדי תניא:

8 שאינו בקי - והולך תלמיד חכם ישראל ורואה עמו ואומר לו אמור טמא והוא אומר טהור והוא אומר שהטומאה והטהרה תלויה במאמר הכהן והכי תניא בת"כ:

9 והאמר מר - בפרק קמא דשבועות דף ו.:

10 דמסברי ליה וסבר - הלכות נגעים:

11 לקדש - לערב מים חיים באפר חטאת. טעמייהו דרבנן ורבי יהודה מפרש במס' יומא בפרק טרף בקלפי יומא דף מג.:

12 ערל - שמתו אחיו מחמת מילה:

13 שהזה - ממי חטאת על הטמא:

14 הזאתו כשרה - טעמא מפרש ביבמות בפ' הערל יבמות דף עב: מידי דהוה אטבול יום שפסול בתרומה וכשר בפרה:

15 תרי הכל שוחטין איכא בפרק קמא דחולין דף ב. ודף טו::

16 הכל מעלין - בפרק בתרא דכתובות דף קי::

17 לאתויי עבדים - שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בא"י כופין את רבו להעלותו:

18 מנוה היפה - דח"ל:

19 לנוה הרעה - דא"י ואין אשתו יכולה לעכב עליו וכן מא"י לירושלים:

20 פשיטא - עד השתא דריש הכל לאתויי מאי ומהשתא דריש הנך דתני כהנים לוים וישראלים וקא בעי פשיטא אי הנך לא ליחייבו מאן ליחייב:

21 ובני עבודה נינהו - ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל אימא לא ניחייבו:

22 קמ"ל - דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו כי היכי דאפשר להו מיחייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מיחייבי:

23 כיון דאישתרי להו כלאים - בעידן עבודה דאבנט של כלאים היה דכתיב שמות ל״ט:כ״ט ואת האבנט שש משזר ומדשש כיתנא תכלת עמרא במסכת יומא דף עב:

24 שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו - ותפילין על בשרו בעינן תחת בגדיו בקיבורת אצל הכתף כדאמר במנחות בהקומץ רבה מנחות דף לז: דתחת בגדיו בעינן דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות: ציץ מונח על המצח ומצנפת על הראש ואינה מחזקת עד המצח אלא מקום התפילין נראה בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס:

25 יום תרועה - משמע יום אחד בלבד:

26 ולברכות - שהיו נמי אומרים ביום הכפורים של שנת היובל מלכיות זכרונות שופרות:

27 מוכרין לעולם - אפי' בשנת היובל עצמה אם מכרו קרקע שלהם מכורה היא ואילו גבי ישראל תניא בגמ' בפ' בתרא לקמן ערכין כט: ובשנת היובל לא ימכור ואם מכר אינה מכורה והמעות חוזרין וגבי כהנים תנן מוכרין לעולם דמכורה ויוצאה והמעות שלהן דהא ליכא למימר דלא הדרא ארעייהו ביובל דודאי הדרא דכתיב ואשר יגאל מן הלוים ואמרינן בפ' בתרא שם דף כט: ממכרו יוצא בחנם: